פוסטמודרניזם כתחייה רוחנית
חיכיתי לרגע הזה בקוצר רוח במשך יותר משנה, וסוף סוף הגיע הזמן.
להטיל ספק בכל דבר הפך לטרנד פופולרי בעידן הפוסט מודרני. מדובר על אף פעם לא להניח הנחות, לאמץ עמדה סקפטית כלפי ערכים מושרשים, ולהתחשב ביחסיות של כל דבר. הרעיון הוא לשאול שאלות חוקרות ולהעמיד הכל, אפילו אמונות קדושות כביכול, לבדיקה. גישה זו מאפשרת לאנשים לעסוק בדברים מנקודת מבט של מבחוץ.
חקירה נחשבת לא רק בריאה אלא הכרחית, במיוחד לאחר העידנים האפלים של אלפיים השנים האחרונות, תקופה שבה מילים אלוהיות הופקדו בידי אדם. הוא משמש ככלי לחקור היבטים בתוכנו שאנו עשויים להיות מהססים להתעמת. עם זאת, כמו כל כלי, ניתן לעשות שימוש לרעה בשאלה, מה שמוביל אנשים להרגיש אלוהים על ידי הצבת סימן שאלה על כל דבר, ובכך לנפח את האגו שלהם.
ובכל זאת, בתוך מגוון השאלות העצום, יש תשובה - אלוהים יחיד, טוב יחיד, אמת יחידה.
עם זאת, השאלות נמשכות. איזה אלוהים? איזו אמת? כל אחד טוען את גרסתו.
התשובה נמצאת בפנים. בשלב מסוים, כולם חוו את האמת והרגישו את אלוהים בתוכם. עם זאת, תחושה עמוקה זו נמנעת לעתים קרובות מכיוון שהיא מגבילה את הרצונות והחירויות האישיות. האמת מטילה גבולות בדרך זו או אחרת.
אלוהים, שברא את כולנו, מספק תשובות בפנים. המפתח הוא להסתכל פנימה, לא רק היום אלא כל יום.
original: