“אִם־כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמֹון בְּחֻבִּי עֲוֺנִי”

(איוב פרק ל”א, פסוק ל”ג)

בשעות כאלה, כשאנחנו יושבים במקלטים, שומעים אזעקות, מרגישים את האדמה רועדת –

נחשפים גם המקומות הפנימיים שבדרך כלל מכוסים.

איוב אומר – אני לא החבאתי. לא שיחקתי משחקים. עמדתי נקי מול אלוהים ומול עצמי.

המילים שלו לא נכתבו מתוך שלווה – הן נכתבו מתוך כאב, מתוך סערה.

אבל דווקא שם – הוא לא הסתיר. לא את החולשות, לא את הפחדים, לא את הפשעים, אם היו.

הוא אמר: אני פתוח. אני אמיתי.

---

בעולם שמלא הסתרה – אל תכסה את הלב.

בזמן של חשכה – תן לאמת הפנימית שלך לזהור.

כשבחוץ רעש ופחד – תבחר לעמוד בפנים ביושרה.

אל תסתיר את הכאב, ואל תתבייש מהשאלות.

ו לא מחפש מושלמים – הוא מחפש כנות.

---

זמן מקלט הוא לא רק פיזי – הוא הזדמנות לעצור, לחשוב, ולהיות אמתיים.